אף שלאחר הגירושין, ממשיכים הילדים בדרך כלל לגור עם אחד ההורים, להורה השני נשמרת הזכות לשמור על הקשר הרציף עם ילדיו, לקבוע ולהחליט לגבי עתיד הילדים הקטינים ואופן גידולם. לכן, במקביל להסדר המשמורת, נקבעים גם הסדרי שהות עם הילדים. לרוב, אך לא תמיד, הילדים גרים אצל האם, בעוד הסדרי השהות נקבעים בעבור האב.

כיצד זה נקבעים הסדרי השהות?
הסדרי השהות נקבעים בהסכם הגירושין ובהסתמך על אחד מן השניים:

הסכם – זוג ההורים יכול להחליט כיצד הוא רוצה לנהל את הסדרי השהות, ולקבוע בהסכם הגירושין, במדויק, את הימים ואת השעות בהם ההורה שאינו משמש כמשמורן יוכל לראות את ילדיו.

תסקיר פקידת סעד – במקרים בהם זוג ההורים אינו מסוגל להגיע להסכמה באשר לקביעת ההסדרים, פקידת סעד תיפגש ותשוחח עם ההורים ולפי התרשמותה יקבע בית המשפט את הסדרי השהות.

הסדרי השהות המקובלים בישראל קובעים בדרך כלל, כי ההורה שאינו ההורה המשמורן יפגוש את הילדים פעם עד פעמיים במהלך ימי השבוע וכן ובכל סוף-שבוע שני. יש הקובעים כי באחד מן הימים ילונו הילדים אצל האב באמצע השבוע, לעיתים כל שבוע ולעיתים רק בשבועות בהם נמצאים הילדים עם האם בסופי שבוע.
החגים, חול המועד, החופש הגדול ואירועים מיוחדים, מבטלים את הסדרי השהות של אמצע השבוע. בנוסף, בחגים יתחלקו ההורים באופן שווה ביניהם, לסירוגין, כך שאם הילדים חגגו חג מסוים ביחד עם האם, אזי הם יחגגו את אותו החג בשנה הבא עם האב, וכך הלאה, באופן מחזורי, עם כל הורה, אחת לשנתיים. כמו כן, נהוג לקבוע, כי במהלך חופשות, יחלקו ההורים בילדים באופן שונה. לדוגמה, בזמן החופש הגדול נוהגים להאריך את משך הסדרי השהות, ולעיתים אף קובעים שתקופת החופש הגדול תהא מחולקת באופן שווה בין שני ההורים.

ניתן לקבוע הסדרי שהות מורחבים באופן מדורג, לפי גילם של הילדים. במקרים אלה נקבעות מדרגות של גילאים, בהן הסדרי השהות ישתנו ויתרחבו. לדוגמה, לגבי ילד כבן שנה עד שלוש הם יהיו קצרים יחסית (וללא לינה), כאשר בגיל מבוגר יותר הם יכללו גם לינה או שעות חזרה מאוחרות יותר.

אכיפת הסדרי השהות
שיבוש של הסדרי השהות על ידי אחד הצדדים או אי קיומם נחשבים להפרה בוטה של הסכם גירושין שאושר ע"י בית המשפט או בית הדין, והצד המפר את ההסכם מסתכן בסנקציות שיושתו עליו.